וְהָא כְתִיב. כָּל חֵ֜לֶב שׁ֥וֹר וְכֶ֛שֶׂב וָעֵ֖ז לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃ מֵעַתָּה אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָייָה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. שַׁנְייָא הִיא דִכְתִיב וְחֵ֤לֶב נְבֵילָה וְחֵ֣לֶב טְרֵיפָה יֵֽעָשֶׂה֭ לְכָל מְלָאכָ֑ה וְאָכֹ֖ל לֹ֥א תֹֽאכְלוּהוּ׃ וְהָֽכְתִיב רַ֥ק הַדַּם֭ לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ. מֵעַתָּה אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָייָה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. שַׁנְייָה הִיא דִכְתִיב עַל הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶנּ֭וּ כַּמָּֽיִם׃ מַה הַמַּיִם מוּתָּרִין בַּהֲנָייָה אַף הַדָּם יְהֵא מוּתָּר בַּהֲנָייָה. וְהָֽכְתִיב עַל כֵּ֡ן לֹא יֹֽאכְל֨וּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. קִיַימְתֵּיהּ בְּגִיד הַנָּשֶׁה שֶׁבִּנְבֵילוֹת. וְהָא כְתִיב וְלֶ֩חֶם֩ וְקָלִ֨י וְכַרְמֶ֜ל לֹ֣א תֹֽאכְל֗וּ עַד עֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי אַחוֹי דְרִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְייָה הִיא. שֶׁקָּבַע הַכָּתוּב זְמַן. וְהָא כְתִיב לֹ֥א תֹֽאכְל֖וּם כִּי שֶׁ֥קֶץ הֵֽם׃ אָמַר רִבִּי. מִיעֵט אִיסּוּר הֲנָייָה שֶׁבּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
והכתיב. גבי שרצים לא תאכלים ומותרין בהנאה כדתנן פ''ז דשביעית ומשני ר' מנא מיעט הכתוב איסור הנאה שבו דכתיב שקץ יהיה לכם שלכם יהא להנאה:
שנייא היא התם. דחדש קבע לו הכתוב זמן להתירו בהקרבת העומר ואין איסורו איסור עולם ואנן בדבר שאסור איסור עולם קאמרי' דגם איסור הנאה בכלל דלא תאכל:
והא כתיב. גבי חדש ולחם וקלי וכרמל וגו' ומעתה יהא אסור בהנאה ואנן תנן בפ''י דמנחות קוצר לשחת ומאכיל לבהמתו:
א''ר אבהו קיימתיה. להא דשמעינן בעלמא דג''ה מותר בהנאה כגיד שבנבילות כלומר כמו דגיד שבנבילה מותר בהנאה דכשהותרה נבילה הותר נמי גידה ומכיון שכן כל ג''ה מותר בהנא' שהיא בכלל לגר אשר בשעריך תתננה כמו הנבילה:
שנייא היא. נמי גבי דם דפרט בו היתר הנאה דכתיב כמים מה מים וכו':
והכתיב על כן לא יאכלו וכו'. ויהא גיד הנשה אסור בהנאה ואנן לא תנן הכי כדאמרי פ''ז דחולין שולח אדם ירך לעכו''ם וג''ה בתוכו וכו' ומתוך שהגיד הנשה בתוכו נראה הירך יפה ביותר מאם כשהיה חתוך מחמת נטילת הגיד אלמא דג''ה מותר בהנאה:
והא כתיב כל חלב וגו'. לרבי אלעזר הוא דפריך וכי מעתה את תופס איסור הנאה בחלב כאיסור אכילה בתמיה:
שנייא הוא. בחלב דפרט בו הכתוב בהדיא היתר הנאה דכתיב וחלב נבילה וגו' יעשה לכל מלאכה ולא אסרו הכתוב אלא באכילה:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכַל לֹא תֹאכְלוּ לֹא יֵאָכֵלוּ 11a אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָייָה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. עַד שֶׁיָּבוֹא הַכָּתוּב וְיִפְרוֹשׁ לָךְ כְּשֵׁם שֶׁפִּירֵשׁ לָךְ בְּאֵבֶר מִן הַחַי וּבִנְבֵילָה. וְכִי מַה פִירֵשׁ לָנוּ בְּאֵבֶר מִן הַחַי. וּבָשָׂ֨ר בַּשָּׂדֶ֤ה טְרֵיפָה לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ לַכֶּ֖לֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ׃ וְכִי מַה פִירֵשׁ לָנוּ בִּנְבֵילָה. לֹא תֹֽאכְל֣וּ כָל נְבֵילָה לַגֵּ֨ר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶ֜יךָ תִּתְּנֶ֣נָּה וַֽאֲכָלָ֗הּ א֤וֹ מָכוֹר לְנָכְרִ֔י. תַּנֵּי חִזְקִיָּה וּפְלִיג. וְכִי מִי אֲסָרוֹ לַכֶּלֶב.
Pnei Moshe (non traduit)
כל מקום שנאמר לא תאכל וכו'. גרסינן להאי סוגיא בערלה פ''ג בהלכה א' עד והדא מסייעא לרבי יוחנן:
את תופס וכו'. בין מקום שכתוב לא תאכל או לא תאכלו או לא יאכל בכולם אף איסור הנאה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב בו היתר הנאה כדרך שפרט באבר מן החי ונבלה כדמסיק ואזיל:
ובשר בשדה וגו'. ודרשי' להאי קרא לאיסור אבר מן החי וכתיב לכלב תשליכון אותו וכן בנבילה דכתיב לגר וגו':
תני חזקיה ופליג. אהא דרבי אלעזר:
וכי מי אסרו לכלב. והרי לא כתיב אלא לא תאכל דמשמע לא תאכל אתה ואין כאן איסור הנאת במשמע:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָעוֹשֶׂה אִיסְפְּלָנִית מִשּׁוֹר הַנִּסְקַל וּמֵחָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח אֵינוֹ לוֹקֶה. שֶׁאֵין לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבּוֹ מְחוּוָר. מִכִּלאֵי הַכֶּרֶם לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. פֶּן תִּקְדַּ֗שׁ. פֶּן תּוּקַּד אֵשׁ. מֵעָרְלָה צְרִיכָה. עֲשֵׂה לְרָחֲקוֹ כָתוּב. לֹא תֵיעָשֶׂה לְאוֹכְלוֹ כָתוּב לֹא תֹאכְלוּ כָתוּב. לֹא תֵיעָשֶׂה לְרָחֲקוֹ לֹא כָתוּב.
Pnei Moshe (non traduit)
לא תיעשה. אבל לענין לא תעשה. לא תעשה לאוכלו כתיב ל''ת לרחקו לא כתיב. כך הוא בערלה שם וכאן נדפס תיבות יתירות כלו' דלרחקי אף מהנאה לא מצינו לרבות גבי הלא תעשה והלכך מבעיא לן אליבא דהאי מ''ד דאין איסור הנאה בכלל לא תאכל:
עשה לרחקו כתיב. כלומר לרחק מהנאה בערלה כתיב גבי עשה כדדרי' בערלה שם לעיל דכתיב וערלתם ערלתו וגו' לרבות איסור הנאה ואין במשמע כתוב הזה אלא לרבות איסור עשה להנאה:
מערלה. אלא אם עשאה הרטיה מערלה צריכה לן למיבעי אם לוקה הוא על איסור הנאה ואע''ג דמרבינן שם בפ''ג דערלה להנאה היינו לאיסור אבל לענין מלקות מספקא לן הואיל ולא ריבה הכתוב להנאה אלא גבי העשה ולא גבי הל''ת כדמסיק ואזיל להבעיא:
מכלאי הכרם לוקה. כדרבי חנינה דגלי ביה קרא בהדיא פן תקדש ודרשינן פן תוקד אש כדאמר בפ''ח דכלאים שצריך שריפה אלמא אסור בהנאה:
והאי דר' אבהו בשם ר' יוחנן פליגא אהא דרבי אבהו בשם ר''א דלעיל כדלקמן:
העושה אספלנית. רטיה משור הנסקל והיינו מחלבו וכן מחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה לפי שאין הל''ת שבו מחוור כלומר לענין איסור הנאה לא מיחוור הוא דלא כתיב בהו בהדיא לרבות איסור הנאה:
מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי אֶלְעָזָר. לֹא יֵֽאָכֵל֭ חָמֵֽץ. לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. וְאַתָּה אוֹמֵר. לַעֲשׂוֹת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְאוֹסְרוֹ בַהֲנָייָה. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר לֹֽא תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ. הָא לָמַדְנוּ שֶׁהוּא אָסוּר בַהֲנָיָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵֽאָכֵל֭ חָמֵֽץ. לַעֲשׂוֹת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. דִּבְרֵי רִבִּי יֹאשִׁיָה. רִבִּי יִצְחָק אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ. וּמַה שְׂרָצִים קַלִּים עָשָׂה בָהֶם אֶת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. חָמֵץ הֶחָמוּר אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ אֶת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵֽאָכֵל֭ חָמֵֽץ. לֹא בָא הַכָּתוּב אֶלָּא לְאוֹסְרוֹ בַהֲנָייָה. בְּגִין כָּךְ כָּתוּב לֹא יֵֽאָכֵל֭. הָא מִלֹּא תֹאכַל לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. וְהָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יצחק אומר א''צ. לרבות את המאכיל כאוכל דק''ו משרצי' הקלים הוא שאין בהן כרת וכתוב בהו לא תאכלום קרי ביה לא תאכילום להזהיר לגדולים על הקטנים. חמץ שיש בו כרת לכ''ש שמוזהרים המאכילים כאוכלים ולא בא הכתוב דלא יאכל אלא לאסור בהנאה וא''כ דוקא בגין דכתיב לא יאכל הא מלא תאכל לית ש''מ כלום להנאה וא''כ הדא דרבי יצחק מסייע לר' יוחנן:
מתניתא מסייעא לר''א וכו'. כלומר דהת''ק דברייתא מסייע היא לר''א דדריש לא יאכל דגבי חמץ לחייב את המאכיל כאוכל דלא יאכל ע''י אחרים משמע ולהזהיר אף להמאכיל דאילו לאיסור הנאה לא איצטריך דמלא תאכל נפקא והיינו כר''א:
מתניתא מסייעא לדין וכו'. שנינו ברייתא חדא ופליגי בה תנאי וחד מסייע לר''א וחד מסייע לר' יוחנן כדמסיק ואזיל:
רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכַל לֹא תֹאכְלוּ אֵין אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָייָה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. לֹא תֵאָכֵל לֹא יֵאָכֵל אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָייָה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. בִּנְיַין אַב שֶׁבְּכוּלָּם. וְכָל חַטָּ֡את אֲשֶׁר֩ יוּבָ֨א מִדָּמָ֜הּ אֶל אוֹהֶל מוֹעֵ֛ד לְכַפֵּ֥ר בַּקּוֹדֶשׁ לֹ֣א תֵֽאָכֵ֑ל בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף׃ תַּנֵּי חִזְקִיָּה מְסַייֵעַ לְרִבִּי יוֹחָנָן. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר חֵלֶב שׁ֥וֹר וְכֶ֛שֶׂב וָעֵ֖ז לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃ לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר וְחֵ֤לֶב נְבֵילָה וְחֵ֣לֶב טְרֵיפָה יֵֽעָשֶׂה֭ לְכָל מְלָאכָ֑ה. אֲפִילוּ לִמְלֶאכֶת גָּבוֹהַּ. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר רַ֥ק הַדָּם֭ לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ. לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר עַל הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶנּ֭וּ כַּמָּֽיִם׃ מָה הַמַּיִם מַכְשִׁירִין. אַף הַדָּם יְהֵא מַכְשִׁיר. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹֽאכְל֣וּ כָל נְבֵילָה. לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר לַגֵּ֨ר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶ֜יךָ תִּתְּנֶ֣נָּה וַֽאֲכָלָ֗הּ. בָּא לְהוֹדִיעֲךָ. גֵּר תּוֹשָׁב אוֹכֵל בִּנְבֵילוֹת. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וּבָשָׂ֨ר בַּשָּׂדֶ֤ה טְרֵיפָה לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר לַכֶּ֖לֶב תַּשְׁלִכ֥וּן אוֹתוֹ׃ אוֹתוֹ אַתָּה מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב וְאֵין אַתְּ מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב חוּלִין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָעֲזָרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
בא להודיעך אפי' למלאכת גבוה. מותר הוא משום דה''א דהואיל לא הוכשר למלאכת שמים אלא דבר המותר באכילה הלכך איצטריך האי קרא גבי חלב וכן גבי דם איצטריך במים ללמד שהוא מכשיר לקבל טומאה כמים וכן גבי נבילה לאיזה דבר נאמר וכו' הא בלאו הכי אין זה בגלל דלא תאכל אלא בא להודיעך גר תושב אוכל נבילות וכלומר שאתה מותר ליתן לו נבילה לפי שאינו מוזהר על כך וכן גבי ובשר בשדה טריפה וגו' איצטריך לכלב וגו' כדי דניכתב אותו ולמעט חולין שנשחטו בעזרה מהיתר הנאה אבל לגופיה לא איצטריך:
תני חזקיה. ברייתא חדא דמסייע לר' יוחנן דדוקא תאכל יאכל בצירי איפור הנאה בכלל אבל לא תאכל לא תאכלו אין איסור הנאה בכלל כדמייתי ואזיל דלכל הני דכתיב בהו היתירא ללימודא אחריתא הוא דאיצטריך ולא להיתר הנאה גופיה ומשום דבלאו הכי אין איסור הנאה בכלל דלא תאכל ולא תאכלו:
לא תאכל. אבל במקום שאתה קורא לא תאכל בצירי או לא יאכל שם אתה תופס גם איסור הנאה כאיסור אכילה ובנין אב שבכולם אתה למד מחטאת דכתיב וכל חטאת וגו' לא תאכל באש תשרף אלמא דטעין שריפה אסיר בהנאה:
רבנן דקיסרין. אמרי להא דר' אבהו בשם ר' יוחנן בלישנא אחרינא דללישנא קמא לא קאמר אלא שאינו לוקה על ההנאה ולהאי לישנא דרבנן דקיסרין ס''ל לר' יוחנן דלא תאכלו לא משמע אלא איסור אכילה בלבד שאין אתה תופס איסור הנאה בכלל איסור אכילה ואפי' איסור בלחוד אין כאן בהנאה:
רִבִּי זְעִירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. הָכָא תֵימַר הָכֵין וְהָכָא תֵימַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ. הָדָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר וְהָדָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל הדא דלעיל בשם ר' אלעזר קאמר והדא בשם ר' יוחנן הוא ואינהו פליגי אהדדי:
הכא תימר הכין. דלעיל קאמרת בכל מקום שנאמר לא תאכל איסור הנאה נמי בכלל והכא קאמרת דאיסור הנאה גבי חמץ ושור הנסקל אין הל''ת מחוור לענין מלקות:
מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר סָק֨וֹל יִסָּקֵ֜ל הַשּׁ֗וֹר. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁבְּשָׂרוֹ אָסוּר בַּאֲכִילָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵֽאָכֵל֙ אֶת בְּשָׂר֔וֹ. בָּא לְהוֹדִיעֲךָ. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה כָּךְ הוּא אָסוּר בַּהֲנָייָה. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁקָּֽדְמוּ 11b הַבְּעָלִים וּשְׁחָטוּהוּ עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ומשני פתר לה וכו'. כלומר דלהכי איצטריך כשקדמו הבעלים ושחטוהו עד שלא נגמר דינו דה''א דמותר באכילה הלכך כתב לא יאכל את בשרו לעולם אבל לענין איסור הנאה לא שמעי' מהאי קרא בהדיא ולפיכך קאמר דאינו לוקה:
מה עבד לה ר''י. לקרא דלא יאכל את בשרו:
מתניתא. הך ברייתא דלקמיה פליגא על דר' יוחנן דדריש גבי שור הנסקל ממשמע שנא' וכו' אלמא דלא יאכל את בשרו לרבות הנאה למלקות ודלא כר''י:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source